המשך עלילותיו של סלומוניקו, אוהב החיים והאדם, שבני משפחתו, להם הקדיש את כל חייו, משכנעים אותו בסדרה של מצבים קומיים וטראגיים, לעזוב את ביתו שבנה במו ידיו ולעבור לחיים “טובים” יותר בבית חדש. אלגרה מתה, וסלומוניקו נותר באלמנותו. הגיל עשה את שלו והקשיש יוצא לגמלאות. נחמות מועטות נותרו לו בחייו, ורבה הבדידות. ילדיו נשואים, וחלקם מבוססים היטב מבחינה כלכלית. רק הוא נותר מאחור, בשכונת הסלוניקאים בדרום הכרך. הדור הצעיר רודף הכסף מתכנס כדי להחליט על העברתו של סלומוניקו לבית אבות. המגרש שעליו בנוי ביתו המתפורר שווה הון, וכסף, כך אומרים הכל, צריך לרוץ ולא לשכב באדמה. עלבונו של סלמוניקו כבד, והוא אינו מהסס לפסוע בבגדיו לתוך ימה של תל אביב, לטרוף את חייו בידיו, להצטרף לאלגרה הממתינה לו במרומים.